שם האב: יחיאל ברגר
מרים בת שרה ורגה ז"ל
אמא שלי,
כמה אהבה וחום יכולה אישה אחת להכיל בתוכה? מסתבר שהרבה ושאין גבול לאהבה. למרות שכעת אינך כאן, נדמה שהתחושה היא שאת ממשיכה לחיות בתוכי.
עדיין שומעת את קולך, מרגישה את חיבוקך, חשה שמחה, הקלה והרבה כאב ביודעי שאת כעת בעולם טוב יותר. עולם שגם אם הוא רחוק ממני עד אין קץ, הוא עדיין לא יכול להפריד בינינו ולהרוס את כל מה שנבנה בינינו במרוצת השנים, שנים בהן למדת ממך כל דבר שאני יודעת היום.
למדת אותי מטעויותיך, הענקת לי מחכמתך. היית לצידי בטוב וברע, מבלי לשפוט ומבלי למצמץ.
הצעד הראשון שלי בעולם הזה נעשה תחת עיניך המשגיחות. מאז אותו צעד כושל ומרגש, ליוות אותי בכל אחד מצעדי בחיים, כשאת עדיין מתרגשת, אוהבת ותומכת. תמיד מנסה לוודא שלא אפול, שלא אפצע, שלא אפגע, וגם כשזה כבר קרה תמיד היית שם לצידי, בכדי להרים אותי, לחבוש כל פצע, לטפל ולתת נשיקה.
החיים מלאים במכות וחבטות, אך נדמה שהקשה שבהן קרתה ברגע בו הלכת מאיתנו. תמיד לקחתי אותך כמובן מאליו, האמנתי שתמיד תהיי שם עבורי וכעת התחושה היא שנפלתי על פני בחוזקה ופשוט אין מי שירים אותי.
יותר לא יהיה מי שיאמר לי בקול נינוח, רגוע ובטוח, שהכל יהיה בסדר. והרי איך יכול להיות בסדר כשאת לא כאן?
נדמה שאין מילים שיכולות לתאר את הכאב המציף אותי היום, אותו כאב חד המלווה בהרבה חששות, חוסר וודאות ותחושה שכלום כבר לא יחזור להיות אותו הדבר. דבר אחד בטוח, אהבתי אליך לא תפחת, לא תשתנה, לא תשכח ולא תעלים מן העין והלב את כל מה שהיית, את מי שאת. יודעת שכל הזמן שבעולם – לא יגרום לי לאהוב אותך פחות ולהתגעגע אליך בכל דקה, בכל יום, בשארית ימי חיי.
הדליקו נר
הניחו זר
הניחו אבן
נחמו עם מסר משלכם