על שבעה קרובים חייב אדם להתאבל: אביו ואמו, בנו ובתו. אחיו ואחותו, האיש על אשתו והאשה על בעלה.

מי שנפטר יקירו והוא חייב להתאבל עליו – חייב גם לקרוע עליו קריעה. על מות אב ואם קורעים בצד שמאל

אסור להלין את המת, ואם מלינים משום כבודו – מותר. בכל המתים, הממהר להוציא למנוחתו – הרי זה משובח: אבל

קבורה האמורה בתורה היא שיתן את המת בקרקע ממש.

משנקבר המת ונגמרה סתימת הקבר בעפר – מיד מתחילה האבלות.

האבל, ביום הראשון אסור לו לאכול סעודה ראשונה משלו ומצווה על שכניו שישלחו לו לסעודה הראשונה ונקראת סעודת הבראה. ותחילת

בכל שבעת ימי האבל מצווה לבקר אצל האבל ולנחמו. נוסח התנחומים המקובל “המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים”.